באיטליה בכלל, ובאזור אגם גארדה בפרט, עוגת טירמיסו היא הרבה יותר מאשר קינוח. זו חוויה קולינרית, אפילו תרבותית, שפונה אמנם לקהל מבוגר יחסית (בכל זאת, טעמי הקפה פחות אהובים על חלק גדול מהילדים), אבל נחשבת לחגיגה של טעימה. כמעט בכל מסעדה באזור תוכלו למצוא גרסה מסוימת של הקינוח הקלאסי הזה, החל ממסעדות ומגלידריות פשוטות ועד למסעדות גורמה, שמעניקות לטירמיסו טוויסט מסוים. החדשות הטובות הן שמעבר לאכילה בלבד, תוכלו לקחת חלק בקלות בסדנאות קולינריות אותנטיות שיאפשרו גם לכם ללמוד איך להכין טירמיסו מושלם.

מה זה טירמיסו?

טירמיסו (Tiramisu) הוא קינוח איטלקי קלאסי, המורכב מכמה שכבות של רכיבים די פשוטים אבל איכותיים, שיחד יוצרים סימפוניה של טעמים ומרקמים – לרבות המתיקות של הגבינה ורכיבים נוספים, לצד המרירות היחסית של הקפה. 

למרות שיש מגוון רחב של גרסאות לטירמיסו, רשימת המרכיבים הקלאסית כוללת בתוכה:

עוגיות (בעיקר בישקוטים, אבל לא רק) 

העוגיות בטירמיסו מיועדות לספוג אליהן את הנוזלים ולגרום לכך שהקינוח יהיה יציב. בפועל, יש סוגים שונים של עוגיות שאפשר להשתמש בהן. בישקוטי הן עוגיות ספוג רכות, קלות משקל ובעיקר מתוקות, בעלות צורה מאורכת ומעט מעוגלת בקצוות. ניתן למצוא אותן גם בכינויים "אצבעות גברת", "לשונות חתול" או פשוט בשם האיטלקי השגור, סבויארדי (Savoiardi), על שם הדוכסות בה הכינו אותן לראשונה. 

למרות שהבחירה הנפוצה והקלאסית ביותר היא בישקוטים, יש אפשרויות אחרות. לפעמים משתמשים בפבסיני (Pavesini), חטיפי עוגיות קלי משקל ונטולי שומן, עם מרקם נעים. במקרים אחרים, הבחירה היא בעוגיות אמרטי (Amaretti), עוגיות בעלות טעם שמזכיר מרציפן ושעשויות משקדים רגילים ומרירים.

אספרסו

אספרסו, כידוע, הוא משקה קפה בריכוז גבוה, הנוצר מחליטת קפה – שיכול בהחלט להיות קפה איטלקי על פי הספר. האספרסו מוכן בעזרת הזרמת מים בכמויות קטנות וטמפרטורה גבוהה (על סף רתיחה) ולחץ גבוה, דרך פולי קפה (שאמורים להיות טחונים, קלויים ובדחיסות גבוהה). השם האיטלקי השגור מגיע מהמונח "אקספרס" ומתייחס לאופן ההכנה או הצריכה המהירים של הקפה. ניתן להשתמש גם בגרסאות אחרות של קפה, אפילו קפה נמס.

אפרופו מהירות, כדי שהעוגיות לא יהיו רכות מדי או יתפרקו במהרה, הטבילה שלהן בקפה צריכה להיות קצרה ולהימשך לא יותר מאשר כחצי שנייה.

גבינת מסקרפונה 

גבינת שמנת איטלקית, שמוכנת לרוב משילוב של שמנת עם רכיבים נוספים כמו חובצה, חומצה טרטרית או מלח לימון. היא תהיה בדרך כלל עמוסה באחוזי שומן, בעלת מרקם קטיפתי וטעם המזכיר שמנת. כנראה שמקור הגבינה הוא בסביבת מילאנו בפרט וחבל לומברדיה בצפון איטליה בכלל, אי שם במאה ה-16.

לפעמים בוחרים להחליף את המסקרפונה בגבינות שמנת פשוטות יותר, בעיקר כדי להוזיל את עלויות הייצור של הטירמיסו. למרות זאת, יש שטוענים שקינוח על בסיס שמנת יכול להיות מוצלח ועשיר בטעמים לא פחות מאשר קינוח על טהרת המסקרפונה בלבד.

קצף ביצים 

בחלק גדול מהמקרים, טירמיסו ישלב קצף ביצים בסמיכות גבוהה. יש גרסאות עם ביצים מבושלות בצורות שונות, למשל ביצים שלמות חיות, חלמונים חיים, ביצים מופרדות, זביונה או בסיס של מרנג איטלקי. מנגד, תמצאו גם טירמיסו ללא ביצים.

את הגבינה, הביצים והשמנת מצרפים יחדיו לקרם שמרכיב את הטירמיסו.

סוכר

מתכון של טירמיסו משלב סוכר המגיע בכוס או בדמות אבקת סוכר, בהתאם לגרסה שבוחרים.

משקאות חריפים

טירמיסו עשוי לכלול קמצוץ של משקאות חריפים, כמו יין מרסלה (יין שמופק בסביבת העיר מרסלה, באי האיטלקי הדרומי סיציליה) או ליקר אמרטו (ליקר מריר-מתוק, גם כן מארץ המגף). בחירה מעניינת היא להוסיף קלואה (ליקר קפה), מה שעשוי לחזק את טעמי הקפה בלי שמגדילים בצורה משמעותית את אחוזי האלכוהול בקינוח.

רבים בוחרים בטירמיסו נטול אלכוהול, מההנחה שהשילוב בין הקפה והקרם מספיק, בעוד שאלכוהול עשוי להכביד על הטעמים.

ג'לטין

בחלק מהגרסאות של טירמיסו, בוחרים להוסיף ג'לטין. שימו לב שגם במקרה הזה, חשוב להקפיד על קירור מספיק של הטירמיסו – לפחות שמונה שעות, לפי רוב ההמלצות

אופן ההכנה של הטרימיסו משתנה בהתאם לסוג, למקום ההכנה ולפרמטרים נוספים. העיקרון הבסיסי הוא שהעוגה מורכבת מהבישקוטים, אותם טובלים בקפה ובליקר (אם נמצא במתכון), וכן מהקרם שמכינים מהגבינה ומהביצים. השלב הבא הוא פיזור קקאו מעל העוגה. שימו לב שהקינוח לא דורש הכנה, וההרכבה שלו נעשית בכלי ההגשה, לפעמים במקום.

התוצאה הסופית, בכל מקרה, היא קינוח מורכב בטעמיו אך פשוט ברכיביו, שמשלב בין המרקם הרך של הקרם לבין הטקסטורה המעט פריכה של העוגיות הספוגות. זה קינוח שמספק עונג רב בכל ביס וגם מצליח לא להיות כבד מדי, מה שהופך אותו למושלם בסיום של ארוחה איטלקית משובחת.

טירמיסו יכול להגיע במגוון צורות

שימו לב שמלבד איכות הרכיבים ומומחיות אלו שעומלים על המנה, גם צורת ההכנה משפיעה על הטעם. תוכלו לקבל פרוסת טירמיסו, קינוח אישי בכוס וגרסאות נוספות, ברמות מחירים שונות כמובן.

טירמיסו דורש לפחות ארבע שעות במקרר, אבל הוא טוב יותר לאחר לילה שלם. בזמן הזה הטעמים מתמזגים, העוגיות סופגות את הקרם והמרקם מגיע לשיווי המשקל המושלם. טירמיסו שנעשה במהירות לא יגיע לפוטנציאל הטעם שלו ועלול לסבול מכשלים כמו מרקם בלתי יציב. צורת הטירמיסו משפיעה על משך ההכנה הדרוש: בכוס, יכול להיות ש-6-4 שעות יספיקו, אבל במקרה של תבנית מלבנית סביר להניח שתצטרכו לפחות 12-10 שעות לצורך השלמת הקירור. ואגב, הטירמיסו הארוך ביותר שנעשה על פי הספר השיאים של גינס הגיע לאורך של כ-273.5 מטר.

מה פירוש המילה טירמיסו?

השם "טירמיסו" (Tiramisù) נוצר מהמילים האיטלקיות "tirami sù", שמשמעותן המילולית היא "הרם אותי למעלה" או "הער אותי". יש כמה פרשנויות לגבי השם, חלקן קלילות ויצירתיות. לפי גרסה נפוצה, השם מרמז על כך שהקינוח "מרים" את מצב הרוח של מי שטועם אותו. המשמעות הזו מתאימה מאוד למקום שהטירמיסו מקבל בתרבות האיטלקית, בה הקפה והמתיקות מהווים חלק חשוב משגרת היום-יום.

משמעות אחרת, די מובנת מאליה, היא שהשם עשוי להתייחס לרכיבים שבו – ובעיקר השילוב בין קפאין לקקאו – שגורמים לעוררות אצל מי שטועם את הקינוח. יש שמייחסים את העוררות הזו גם לתשוקה המינית, כי הרי ידוע שהמטבח האיטלקי הוא מהרומנטיים ביותר שתמצאו ברמה הקולינרית והאסתטית. לפי פירוש אחר, "הרם אותי למעלה" מתייחס דווקא לפעולת האכילה של הטירמיסו, כלומר, האופן בו יש להחדיר את הכפית לתחתית הקינוח ולהרים אותה כדי ליהנות מכל השכבות יחדיו. 

המילה "Su" מלמדת אותנו משהו על המקורות האפשריים של הטירמיסו. היא מגיעה מהדיאלקט של מחוז טרוויזו בצפון איטליה – עיר שידועה בין השאר כבית של חברת אופנת העילית בנטון, בהפקה של יין פרוסקו וכמובן שגם בקינוח הטירמיסו. הקשר הזה מסביר מדוע באגם גארדה, הנמצא בסמוך לאזור ונטו, יש קשר מיוחד לקינוח הזה. השם עצמו מעיד על הגאווה המקומית מהקינוח ועל הרצון להדגיש את הייחודיות והאיכות של המתכון המקורי, וכמובן שהוא שגור גם בשפות בינלאומיות. טירמיסו נחשב היום ל"מונח גסטרונומי איטלקי" רשמי בלמעלה מ-20 שפות.

מיהו ממציא הטירמיסו? תלוי את מי שואלים, ואיפה

כמו הרבה מאכלים איטלקיים אחרים, גם המקור המדויק של הטירמיסו נתון למחלוקת מתמשכת בין כמה אזורים באיטליה. זוהי שאלה מסתורית שכוללת מיתוסים לצד מחקר היסטורי, במסגרתה אזורים שונים בארץ המגף יכולים להישבע שהם אלו שהמציאו את הטירמיסו, או לפחות מיקמו אותו על מפת הקולינריה של איטליה. 

האגדה הידועה ביותר מתמקדת בעיר טרוויזו שבמחוז ונטו, עיר שידועה בכמה פרשיות אהבים סוערות במהלך ההיסטוריה. מספרים שבתום מלחמת העולם השנייה, מאדאם מבית בושת מקורי הייתה ממציאה מנות בעזרת חומרי הגלם שהיו זמינים לה (כמו ביצים, סוכר, קפה ויין), מה שישלים אולי את הפינוק אחר שקיבלו הגברים במקום מהסוג הזה. אין יותר מדי עדויות היסטוריות למיתוס הזה, וכך גם לגבי המיתוס שבנות בתי הבושת של ונציה היו נוהגות להתנחם בטירמיסו. 

גרסה מקובלת יותר מבחינה היסטורית מתייחסת למסעדה "לה בקריה" (Le Beccherie) בטרוויזו. הספדים למסעדן אדו קמפאול דיווחו שהוא הומצא במסעדתו לה בקריה בטרוויזו ב-24 בדצמבר 1969 על ידי אשתו אלבה די פילו ושף הקונדיטוריה רוברטו לינגואנוטו, והמנה נוספה לתפריט המסעדה כמה שנים לאחר מכן. 

למרות זאת, ישנן גרסאות אחרות המעניקות את הכבוד לטוסקנה. יש גירסה לפיה הטירמיסו הומצא בסיינה במהלך ביקור של הדוכס הגדול קוזימו השלישי דה מדיצ'י, וזה קרה עוד במאה ה-17. באותה תקופה הקינוח נקרא "זופה דל דוקה" (מרק הדוכס). על פי אגדה זו, הקינוח הוכן לכבודו של הדוכס הגדול ורק מאוחר יותר התפתח לגרסה המוכרת שלנו כיום. יש גם גרסאות שטוענות שהקינוח היה קיים באזורים שונים באיטליה עוד קודם לכן, למשל קינוח רפרפת שיצר שף בשם מריו קוסולו, או קינוח שהוגש במלון ברומא בשנות ה-60 של המאה הקודמת. טענה מקובלת היא שהטירמיסו מבוסס במידה מסוימת על קינוח רפרפת "זיגה אינגלזה", שהומצא עוד במאה ה-18.

הקשר לאזור אגם גארדה חשוב במיוחד כיון שטרוויזו, המקום הסביר ביותר למקור הקינוח, נמצא במחוז ונטו – אותו מחוז שבו נמצא החלק המזרחי של אגם גארדה (גם אם לא ישירות על האגם). זה אומר שהטירמיסו שאתם טועמים באגם גארדה הוא לא רק ייבוא תרבותי, אלא חלק אותנטי מהמסורת הקולינרית המקומית. האזור סביב האגם היה תמיד צומת תרבותי ומסחרי, ולא מפתיע שקינוח משובח שכזה מצא את דרכו אל השולחנות המקומיים והפך לחלק בלתי נפרד מהחוויה הגסטרונומית של האזור.

הנה סרטון קצר, באנגלית, על ההיסטוריה ודרכי ההכנה של טירמיסו:

איפה אוכלים טירמיסו באגם גארדה (רמז: כמעט בכל מקום)

במסעדות הרבות, בבתי הקפה ובגלידריות שמקיפות את אגם גארדה תמצאו מגוון עצום של גרסאות טירמיסו. יש מקומות שמכינים אותו בצורה הקלאסית יותר, עם דגש על איכות הרכיבים הבסיסיים – מסקרפונה טריה מהאזור, קפה אספרסו איכותי מקומי וקוקאו איכותי. מסעדות אחרות מציעות גרסאות יצירתיות או אפילו מודרניות יותר של הקינוח המסורתי, לפעמים עם שילוב של טעמים מקומיים כמו לימון מבשמי אגם גארדה, אמרטו מהאזור, פירות יער וכדומה. 

אז איך בוחרים טירמיסו באגם גארדה? הנה כמה טיפים:

1. כמו ביחס לסוגים אחרים של אוכל איטלקי, נסו לחפש מסעדות קטנות ומשפחתיות יותר, בהן המקומיים אוכלים, ולא מסעדות ממוסחרות שנמצאות ממש בלב המוקדים התיירותיים. בדרך זו קטנים הסיכויים שתיתקלו במלכודת תיירים, או לפחות בטירמיסו שלא עושה את העבודה
2. רצוי להעדיף מסעדות שמכינות את הקינוח במקום ולא קונות אותו כשהוא מוכן. אל תתביישו לשאול את המלצרים מה מקור הקינוח ומתי הכינו אותו. לפעמים המראה יכול ללמד על מצב הטירמיסו, כשהעדפה היא לטירמיסו "חי" עם שכבות ברורות וללא סימנים שמעידים על התייבשות או עייפות החומר
3. הסיכויים להיתקל בטירמיסו משובח באמת עולים בקונדיטוריות או לפחות במסעדות שמחזיקות שף קונדיטור. בדרך כלל לא תוכלו לדעת את הנתונים האלו מראש, אבל גם כאן אתם יכולים לברר במסעדה או בבירורים עליה

סדנאות להכנת טירמיסו: חוויה משפחתית בלתי נשכחת

אחד האספקטים המרגשים ביותר של ביקור באגם גארדה הוא האפשרות להשתתף בסדנאות קולינריות אותנטיות המתמחות בהכנת טירמיסו ומנות איטלקיות נוספות.

הסדנאות המוצלחות מציעות הרבה הרבה יותר מאשר רק לימוד של מתכון. אתם יכולים להבין את המקורות של טירמיסו ולפעמים גם מאכלים נוספים, להכין את המתכון מאפס, להבין איך אפשר לשדרג אותו וכמובן שגם לטעום אותו. גם כאן יש מקומות ממוסחרים יותר, אבל גם חוויות אותנטיות, אפילו בבתים של תושבים מקומיים. תוכלו למצוא סדנאות טירמיסו פרטיות או בקבוצות קטנות מאוד, שיהיו מטבע הדברים יקרות יותר, אבל גם סדנאות בעלות יותר משתתפים ותג מחיר נמוך יותר. בסופו של דבר, אתם יודעים מה הכי מתאים לכם מבחינת סגנון, אופי וכמובן שגם מחיר. 

בבחירת סדנה, צריך לשים לב לסוגיות מגוונות:

משך הסדנה והשעות האפשריות

מספר המשתתפים, הן המינימלי הדרוש לקיום הסדנה והן המקסימלי (השאיפה היא לסדנה שלא תהיה עמוסה מדי)

קהל היעד – יש סדנאות רומנטיות, סדנאות למתקדמים, סדנאות שמתאימות יותר למשפחות עם ילדים וכן הלאה

השפה בה מעבירים את הסדנה, לרוב אנגלית או איטלקית. כמובן שבמקרה של סדנה עם ילדים, ויש שיגידו בכלל, השפה האיטלקית בלבד עלולה להיות בעייתית

התוצרים של הסדנה: טעימות, מאכלים ומשקאות נלווים, ספר מתכונים וכן הלאה.

סדנאות פופולאריות להכנת טירמיסו באגם גארדה

הנה כמה אטרקציות על בסיס טירמיסו, כולל כמובן סדנאות, שמצאנו באתרים הפופולארי והאהוב מאוד על ישראלים (שמציעים גם אפשרות לביטול ללא תשלום עד 24 שעות לפני המועד שנקבע).

אחת הבחירות היותר מעניינות היא סדנה להכנת ניוקי וטירמיסו, שנעשית בקבוצות קטנות בביתו של טבח מקומי באגם גארדה. במהלך הסדנה, שנמשכת כשעתיים, תלמדו להכין ניוקי תפוחי אדמה עם חמאה מקומית וגבינת מונטה ורונזה, ולקינוח גם טירמיסו. כמובן שתזכו לטעום את היצירות, בליווי יין מקומי וקפה (ללא תשלום נוסף).

אפשרות אחרת היא סדנה מקיפה יותר בוורונה, בת כשלוש שעות וחצי, בקבוצות קטנות (עד 10 משתתפים) ועל ידי שף מקומי. במהלך הסדנה תלמדו להכין מנות איטלקיות מסורתיות מאפס – פסטה ביתית עם רטבים עונתיים, ריזוטו מקומי בשילוב ירקות או יין מהאזור, וכמובן שגם טירמיסו. יין ומים כלולים במחיר

באתר Get Your Guide, מצאנו כמה סדנאות מעניינות. אחת מהן היא סדנה באזור אגם גארדה – את המיקום הספציפי תקבלו רק לאחר ההרשמה, מטעמי פרטיות של עורך הסדנה – בה תוכלו ללמוד בין השאר איך לגלגל פסטה טרייה בצורה ידנית, להכין שני סוגי פסטה מפורסמים ולהכין טירמיסו. הסדנה כוללת משקאות (מים, יינות וקפה) ונשנושים מקומיים. הסדנה נמשכת כשלוש שעות ומועברת בשפות איטלקית ואנגלית. פרטים נוספים כאן.

ב-Gardavoyager, תמצאו סדנה נוספת שזוכה לביקורות מעולות. הסדנה, שנמשכת כשלוש שעות, תלמד אתכם איך להכין פסטה מתובלת בשני רטבים מסורתיים, לצד טירמיסו. גם כאן, החוויה כוללת ארוחה בה תוכלו לטעום את מה שהכנתם, בליווי יין משובח. למזכרת, תקבלו גם סינר מותאם אישית וספר מתכונים. הסדנה זמינה בשעות הבוקר ואחר הצהריים.

הפוסט טירמיסו באגם גארדה: כך תמצאו וגם תכינו את הקינוח האיטלקי המושלם הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

הרגלי השתייה האיטלקיים

השורשים הראשונים של צמח הקפה, כידוע, הופיעו באתיופיה אי שם במאה ה-15. עד היום באיטליה כמעט ולא מגדלים קפה, מהסיבה הפשוטה שהאקלים השורר במדינה אינו מאפשר זאת. הקפה הגיע לאיטליה ככל הנראה ממצרים, דרך ונציה, במהלך המאה ה-16. בתחילת הדרך הצריכה שלו נחשבה לצעד פסול, אפילו חטא, מה שהשתנה כאשר האפיפיור בכבודו ובעצמו החליט לאמץ את הקפה.

מה שחשוב אפילו יותר הוא שהאיטלקים בהחלט אחראים במידה רבה לייסוד תרבות הקפה המערבית, כפי שאנחנו מכירים אותה היום. זה מתחיל עם הטעם. הקפה האיטלקי נודע בטעם ובארומה העשירים שלו, בין השאר עקב הפולים המשובחים בהם משתמשים ואופן ההכנה שלהם: לדוגמה, כמות מינימלית של שמן בהשוואה לרוב תרבויות הקפה בעולם. ההתבססות היא על פולים מיובאים, ולא על פולי קפה איטלקי (שכאמור, כמעט ולא גדלים כאן), ומהבחינה הזו יש כמה אפשרויות  עיקריות. בעוד שברחבי איטליה נפוץ במיוחד השימוש בפולי ערביקה, בצפון איטליה בכלל ובאזור אגם גארדה בפרט רבים מעניקים עדיפות לזן רובוסטה. אם הייתם באיטליה והרגשתם שהקפה כאן "חזק" יותר, זו הסיבה העיקרית: פולי רובוסטה מכילים ריכוזים גבוהים באופן השוואתי של קפאין.

בישראל, רבים מאיתנו רגילים להתחיל את היום עם כוס קפה וללגום כמה כוסות לפחות במהלך היום: בין אם הפסקות הקפה היזומות, משקה חם בסיום ארוחה וכן הלאה. לפעמים אנחנו לוגמים באיטיות, מתענגים על כל לגימה. קשה להגיד שקצב החיים של האיטלקים גבוה מדי, בטח בהשוואה ל"ריצת המרתון" היומית של הישראלי הממוצע, אבל לפחות מבחינה שתיית הקפה ההרגלים בארץ המגף שונים. האיטלקים מעדיפים לשתות את הקפה שלהם בחטף, אפילו כמה שלוקים בודדים הנלקחים בעמידה, כדי לשלב אותו בקלות בשגרת חיי היום-יום: למעשה, תרגום ישיר של המונח "אספרסו" הוא "נעשה במקום". זו הסיבה לכך שהקפה האיטלקי נוטה להיות בטמפרטורה חמה פחות ממה שאנחנו מכירים. עובדה זו גם מסבירה למה קפה ב-Take Away באיטליה יהיה לרוב במחיר זול משמעותית מאשר קפה לישיבה במסעדה: בדרך כלל מה שצריך לעשות הוא לשלם בקופה, לקבל חשבונית ולהציג אותה לבריסטה, שיכין עבורכם קפה איטלקי משובח לפי בחירתכם. בחלק גדול מהמקרים, תוכלו לקנות כוס קפה מפנקת תמורת כאירו אחד בלבד. בישיבה המחיר יכול להיות גבוה פי כמה.

שיעור באיטלקית: כך מזמינים קפה איטלקי

אחד האתגרים העיקריים שניצבים בפני ישראלים רבים שמבקרים באיטליה הוא לנסות להבין בדיוק מה להזמין ובאיזה אופן. עם קפה קל להתבלבל, ככה שכדאי מראש להכיר כמה מושגי יסוד. הדבר הראשון, ואולי החשוב ביותר, הוא שברירת המחדל האיטלקית ל"קפה" היא "אספרסו" (Espresso). במילים אחרות: אם ישבתם במסעדה ואמרתם למלצר שאתם רוצים "קפה", סביר להניח שתקבלו אספרסו כפי שהאיטלקים אוהבים לשתות אותו. קפה איטלקי אמיתי מוכן ברמת דיוק גבוהה במיוחד, כך שאתם צפויים לקבל משקה המוכן מ-7 גרם קפה טחון, 30 מ"ל מים ולרוב ללא מאכלים נלווים (דוגמת קוביות השוקולד שאנחנו מקבלים לפעמים בבתי הקפה בישראל). את הקפה הזה מכינים באמצעות מכונת קפה איטלקי, ולרוב דגמים של מכונת אספרסו הפועלים בלחץ של כ-9 בר.

שימו לב שיש כמה נגזרות שונות של אספרסו. קפה ארוך (Lungo) יציע אותה כמות קפה, אבל עם יותר מים – 45 מ"ל, ליתר דיוק. בקפה כפול, Doppio, תקבלו כמות כפולה של קפה טחון (14 גרם) ומים (60 מ"ל). יש ג ריסטרטו (Ristretto) הוא בחירה מצוינת למי שרוצה שוט חזק של קפאין, כאשר במקרה הזה תקבלו 7 גרם קפה טחון על 15 מ"ל מים בלבד.

עוד כדאי להזכיר את המוקה (Moka), שההבדל העיקרי הוא ההכנסה שלו באמצעות מקינטה ולא מכונת קפה איטלקי. המשקה מבוסס על כ-30 מ"ל מים וכ-6 גרם קפה טחון, בלחץ חליטה נמוך בהשוואה לאספרסו איטלקי (כ-1-2 בר בלבד) הגורם לטחינה עבה יותר של פולי הקפה. התוצאה היא משקה שהוא רך ופחות ממוצה בהשוואה לאספרסו, עם שכבת קרמה מפנקת.

שימו לב שהיחסים האלו הם לא מדע מדויק. למרות שאופני ההכנה האלו נשמרים בקפדניות בכל בית קפה אותנטי שמכבד את עצמו, כחלק מעליית הביקוש לסוג חדש של קפה ("הגל השלישי") אפשר למצוא גם גירסאות "מודרניות" עם יחסים שונים.

סוגי קפה איטלקי חלשים יותר

ומה באשר לקפה ההפוך, האהוב כל כך על ישראלים? ובכן, גם באיטליה מכנים אותו "קפוצ'ינו" (Cappuccinio), על שם הנזירים הקפוצ'ינים אשר צבע הגלימות שלהם מזכיר את המשקה. קפוצ'ינו איטלקי מבוסס על "נוסחה" מדויקת של קפה ומים רותחים, חלב חם וקצף חלב בכמות שווה: ליתר דיוק, כ-60 מ"ל מכל רכיב כזה, כך שאנחנו מקבלים כ-180 מ"ל משקה שנוטה להיות קצת חזק יותר בהשוואה לקפה ההפוך שאנחנו רגילים לשתות. 

האיטלקים פחות מתחברים לקפה ההפוך, אם אפשר לקרוא לזה ככה, ושותים אותו – אם בכלל – רק בשעות הבוקר, בין השאר עקב התפיסה שהקפה עשוי להמריץ את פעולת המעיים ולמלא את האיטלקים באנרגיה הדרושה למשך היום (או לפחות עד הפסקת הצהריים…). אם אתם מחובבי תמונות הקפה לאינסטגרם, תתאכזבו אולי לגלות שהאיטלקים פחות אוהבים "לצייר" הקפה, כך שלא תקבלו כוס חמה עם עיטורי לבבות, עלים ושאר ירקות. 

אם אתם רוצים אספרסו חלש יותר, אתם יכולים לנסות את הסוגים הבאים:

• • לאטה (Latte, או "חלב" באיטלקית") – אספרסו עם חלב חם, בכמות מעט גדולה יותר, וקצת קצף למעלה. בעוד שקפוצינו נוהגים להגיש באיטליה בספלים מחרסינה, הלאטה יגיע לרוב בכוסות זכוכית 
  • אמריקנו (Americano) – אספרסו עם מים רותחים שנשפכו מעל, כדי להפוך את הטעם לחלש יותר ולהפחית את מרירות הקפה. מספרים שהמקור שלו הוא חיילים אמריקאיים שהוצבו באיטליה, שהרגישו שהקפה המקומי "חזק" מדי עבורם וחיפשו דרך פשוטה לדלל אותו
  • מקיאטו (Makiato) – מקיאטו, או "קפה מוכתם" בתרגום חופשי מאיטלקית, הוא אספרסו "רגיל" עם מעט חלב מוקצף מעל. קפה איטלקי משובח במיוחד
  • לאטה מקיאטו (Latet Makiato) – חלב מוקצף עם "כתם" קטן של קפה, ליצירת משקה חלש במיוחד
  • מוקצ'ינו (Mocaccino, או פשוט Mocha) – אספרסו עם חלב מוקפץ ותוספת מתוקה (מעט שוקולד או קקאו) למעלה. אל תתבלבלו עם "מוקה", כפי שתיארנו למעלה

טשטוש הגבולות בין קפה לקינוחים

באיטליה, כמו באיטליה, קינוחים הם אומנות של ממש. באופן לא מפתיע, חלק מהקינוחים האהובים ביותר על המקומיים משלבים בתוכם קפה. אפוגטו (Afogato) הוא קינוח אהוב מאוד שמבוסס על מנה אחת של אספרסו – כלומר, 7 גרם קפה טחון על 30 מ"ל מים – מעליה מניחים כדור של גלידת וניל. בניגוד למה שחלק מהישראלים עושים, הכוונה היא לא לערבב בין הקפה לגלידה אלא לאכול קודם כל את הגלידה ורק לאחר מכן לשתות את הקפה. כשעושים זאת, מגלים שטעם הקפה משלב באופן מצוין בין מרירות למתיקות. כמובן שאפשר למצוא וריאציות שונות של אפוגטו, עם הבדלים בטעם כדור הגלידה, תוספות מפנקות מעל והפתעות אחרות.

טירמיסו (Tiramisu) מגיע אלינו מצפון מזרח איטליה, כשעד היום אין תמימות דעים לגבי המקור הספציפי שלו. הקינוח האהוב הזה כולל קרם חלב אוורירי עם בישקוטים (עוגיות רכות, ספוגיות ומתוקות, בעלות צורה ארוכה ומעוגלת בקצוות), ורכיבים נוספים דוגמת גבינה מסקרפונה וסוכר, הספוגים בקפה אספרסו. את הטירמיסו תמצאו בחלק מהמקרים במנות אישיות, המוגשות בכוסות, ובאחרים פשוט תקבלו מעין עוגת טירמיסו גדולה. ניתן למצוא וריאציות שונות של טירמיסו, כולל שילובים שונים של אלכוהול.

הפוסט אילו סוגי קפה איטלקי יש, איך שותים קפה באיטליה ומה מומלץ? הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

הפוסט ג'לטו – יש לאיטליה גלידה הכי טובה הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.